בס"ד
אחת התגובות הנפוצות לבעיות, היא כעס.
וכמובן תגובה זו יכולה להוות בעיה בזכות עצמה.
בכעס יש שתי אפשרויות:
או שאדם הוא כעסן מטבעו, והוא מתרגז במהירות כשמשהו שהוא עושה לא הולך לו, וכשמישהו בסביבתו לא ענה על ציפיותיו; במצב כזה, למרות שהוא מודע לכך הוא יוצר מתח נורא סביבו, וגורם להתרחקות ממנו, לטינה ולפגיעה –הוא ממשיך לכעוס, באשר זו תכונת נפשו.
אפשרות שנייה: אדם נוהג שלא כהוגן, והזולת מגיב בכעס על התנהגותו – זהו 'כעס מגיב'
בדוגמה הראשונה הראשון, הוא הכועס – ללא שתקדם לכך הקנטה מצד שני.
בדוגמה השנייה - הראשון מתנהל בדרך מרגיזה והשני מגיב בכעס.
בשתי הפעמים יש הרבה כעס בלב. פעם הכועס הינו סיבת המתח והמריבה; ופעם הכועס הינו תוצאה של כעס שיצר אדם אחר; כעס מגיב.
לכאורה לפנינו כעס צודק!
בכל מקרה כעס הוא דבר הרסני; גם אם אתה כעסן מטבעך וגם אם אתה מגיב בכעס, הכעס בוער בך, מציק לך, מתסכל אותך ושורף אותך מבפנים.
לכן חשוב קודם כל להכיר בכך: "אני כועס", גם כעס מגיב הוא כעס.
זכרו: צדק לא מצדיק כעס. יש אנשים שחושבים שאם הם צודקים, מותר להם לכעוס; וזו טעות: כעס הוא דבר פסול, - והוא פסול קודם לכל בשבילך, הוא עושה לך רע.
לכן השתמשו בטכניקות להרגעת כעס. אפשר לומר משפט שמרגיע אתכם, אפשר ללכת למקום אחר (לא בצורה הפגנתית אלא פשוט טכנית).
הכעס לא בריא ללב, לא בריא לחיים טובים. אם אתם נמצאים הרבה פעמים במצבים מכעיסים תהיו חייבים להרגיע את עצמכם, כי אף אחד לא ירגיע אתכם אם לא תרגיעו את עצמכם בעצמכם.
אם אתם לא אלה שכועסים אלא אלה שנאלצים להגיב לכעס, זכרו: כעס הוא דבר פוגעני.
נסו להתרחק מהסביבה בזמן כעס. הנזק שנגרם כתוצאה מכעס הוא גרוע מנזקים אחרים שעלולים להתרחש. כעס הוא אבי אבות הנזיקין.
כשאתם כועסים זוהי ההזדמנות שלכם להיות עם עצמכם ולהוריד את הראש, רק מי שמוכן להוריד את הראש כשכדורים שורקים מעל ראשו יוכל להרימו שוב.
ולסיכום שאלו את עצמכם:
האם הכעס משתלם לי? מה אני מרוויח ממנו? ומה אני מפסיד?
האם אני יכול לחיות עם עצמי בידיעה שאני כעסן, או שאני מוכן להשתמש באותו כוח שאני מוציא כדי לכעוס – הפעם בכדי להתאפק, ולכבד את עצמי על כך?
ושאלה נוספת:
האם בתגובה שלי אני לא כועס וגורם יותר נזק ממה שגרם הדבר שגרם לי לכעוס?
הכעס מונע מאיתנו את היכולת להיות משפיעים: כשאנו כועסים, הננו שבויים בידי גורם נוסף, שאינו מאפשר לנו התקדמות; הוא אינו מאפשר לנו לראות את המציאות, והיא נהיית מעוותת. אנחנו מאבדים את יכולת השיפוט ומאבדים את החכמה שלנו.
רק אם נבחר להתבונן במבט חיצוני – אם נראה את עצמינו מנקודת מבט של צופה מבחוץ – רק אז נוכל לראות האם אנו כועסים.
מילה עם חיוך:
מכירים את האדם שרותח מרוב כעס, וצועק: "אני לא כועס! אני ממש לא כועס! אני בכלל לא כועס! אף פעם לא כעסתי!". מכירים?
*נדבר מחר, כשזה יעבור לך...
אבל, אז לא יהיה לי על מי להשליך את הכעס...
*-אני לא עשיתי כלום. כל מה שמספרים ואומרים עלי הוא לא נכון בכלל!
- ובכלל, כל מה שעשיתי הוא ראוי, וישר
ובכלל לא כעסתי...
- רגע, למה אני לא צודק בכך שכעסתי?
*יש דברים שחייבים לכעוס עליהם;
מה, זה לא ברור שחייבים לכעוס?
אתם ממש מכעיסים אותי בהבלים שלכם!
*אני יחזיר להם. אני יראה להם מה זה. מגיע להם! שידעו, שילמדו, אחת ולתמיד... איך הם מעזים להתנהג כך?? ההתנהגות שלהם ראויה לכל גינוי! בושה וחרפה! אני מתפוצץ. הם הגזימו, ולא אכפת להם; הם עושים את עצמם צדיקים ודורכים על אנשים, אבל לי זה לא אכפת בכלל. זה לא אכפת לי, שמעתם?
